היורש – בנימין זאב כהנא

הרב מאיר כהנא סיים את חייו באופן טראגי, לאחר שנורה בצווארו על ידי אל סייד נוסייר, ב-5 בנובמבר 1990, בניו-יורק הרחוקה.

מייד לאחר הרצח, וההלם שהיכה בחסידי הרב בישראל, ברוך מרזל – שניצב באחת הסמטאות של שוק מחנה יהודה בירושלים, המעוז הכהניסטי המבוצר היטב – אמר, בהתייחסו לבן (האמור – לפי הלכות מלכים – למלוך תחתיו): "אתה לא מרגיש אותו. עד שערבי לא מתחיל לקלל אותו, או לזרוק אבנים, הבחור שקט מאוד. ברגע שמשהו קורה, בנימין הוא הראשון שמזנק".

ברוך מרזל מיהר להדגים מקרה – שהוא אישית לא נכח בו, אבל שמע עליו ממקורות מוסמכים: "בנימין הציל שני חסידי ברסלב, שערבים התנפלו עליהם והיכו אותם. היו שם מכות נמרצות. בנימין נעצר על זה". כאן באה הגדולה והתפארת: "[הרב מאיר] כהנא אמר לי אחר כך, שזה היה היום המאושר בחייו: בנו נעצר בארץ ישראל על הגנת יהודים".

בנימין זאב כהנא בצעירותו, בניו-יורק

בנימין זאב נאסף אל אבותיו בדרך טראגית, בדומה לאביו. הוא נרצח ביריות ממארב מחבלים, בשלהי דצמבר 2000 (כעשר שנים לאחר רצח האב), כאשר בני המשפחה עשו את דרכם מירושלים בחזרה לביתם בכפר תפוח שבשומרון. ביחד איתו נרצחה רעייתו טליה.

מספידי הבן השתדלו להעניק לבנימין זאב ערך בפני עצמו, למרות שידעו את יתרונו המובהק של האב על פניו. הם העלו את הטענה כי "היה לא רק 'הבן של...', אלא אישיות גדולה בפני עצמו, הוגה דעות עם שילוב נדיר של טוהר לב ומסירות נפש למען קידוש שם שמיים".

מעבֵר לכל, הבן היה ונותר "נחבא אל הכלים", אבל "השתדל להיות איש". הוא "לא התחשב בסיכוי שלו להצליח". ואכן, כאביו לפניו – נושא שיש להקדיש לו פרק נפרד – "כֹל אֲשֶׁר עשה, לא הצליח". כדברי אחד מהמספידים אותו, הוא "זכה שבכל מעשי ידיו התייצבו מולו המערכות וניסו לעצור בעדו". להווי ידוע: "אין מחמאה וכבוד גדולים מזה".

חגי סגל, תושב עפרה, חבר במחתרת היהודית, שהורשע בחבלה חמורה, העורך הראשי של היומון מקור ראשון, לשעבר עורך הביטאון נקודה וממייסדי מחלקת החדשות בערוץ 7 – ניסח את הדברים בצורה המוצלחת ביותר (יוני 2019): "כאשר עלעלתי בספר ההספדים [לרב מאיר כהנא] נשר ממנו דף מוכתם בבוץ: עלון פרשת השבוע וייגש-ויחי תשס"א, דרכה של תורה. מצאתי אותו בזירת הרצח של בנימין כהנא ושל אשתו טליה בכביש 60, ליד עפרה. הייתה שם ערימה גדולה של עלונים כאלה, לצד המכונית מנוקבת הקליעים של בני הזוג, ותחושת עליבוּת: הנה מוטלות גופות בני הדור הצעיר של משפחת כהנא, יורשיו הביולוגיים והרוחניים של המנהיג שנרצח אף הוא בידי ערבים. הם התיימרו להביא לעולם את בשורת העוצמה היהודית, מעוטרת בסמל האגרוף המפורסם, אבל בסוף נפלו שדודים מאגרופו של הצד השני. מאיר כהנא ובנו לא הרגו אף ערבי, ערבים הרגו אותם. התנועה היהודית בעלת הדימוי האלים ביותר בדורותינו הותקפה למוות בעת שהפיצה עלוני שבת".