הרפובליקה הפדרלית של גרמניה היא כיום אחת הדמוקרטיות המערביות המובהקות והיציבות ביותר. בעקבות אירועי מלחמת העולם השנייה, ומוראות השואה, העניין העיקרי של המחוקקים הגרמנים נתון בהשפעות שליליות שעשויות להתעורר כלפי הדמוקרטיה הליברלית, וביכולת הממשית להתמודד איתן.
הרפובליקה הגרמנית החדשה, שהוקמה לאחר המלחמה, נועדה למנוע מהימין הקיצוני לשוב אֵי פעם לעמדת הנהגה באמצעים דמוקרטיים. הרפובליקה הפדרלית נקראת לפיכך "דמוקרטיה מיליטנטית" (wehrhafte Demokratie), שבה המוסדות הפוליטיים המרכזיים זוכים לכוח ביצועי ומוטלת עליהם חובה להגן על הסדר הדמוקרטי הליברלי. חשוב מכל, קבוצות חברתיות – ובכלל זה מפלגות והתאחדויות – שנחשבות ל"עוינות" לסדר הדמוקרטי הליברלי צפויות להיפסל ולהיאסר.
ככלל, זכויות האזרח והחירויות הפוליטיות נשמרות בגרמניה של היום. חוקים נגד אפליה נרחבים ומפורטים. בתי המשפט מאזנים ביעילות את פעילויות הרשות המבצעת.
ליבו של "חוק היסוד" של גרמניה טמון בעיקרון של שלטון החוק ובהגנה על זכויות היסוד של הפרט. דבריו של נשיא המועצה הפרלמנטרית של גרמניה (1949-1948), קונרד אדנאואר, עוררו השראה בכל חברי המועצה אשר היו שותפים להתוויית חוק היסוד, והפכו לעקרון המנחה של החוקה הגרמנית: "דמוקרטיה היא יותר מצורת ממשל פרלמנטרית. זוהי פילוסופיית חיים (Weltanschauung) המבוססת על הכרה בכבוד, בערך ובזכויות הבלתי מופקעות של כל אדם. דמוקרטיה אמיתית צריכה לכבד את הזכויות האלו ואת הערך של כל יחיד בכל היבטי החיים – הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים".
בית המשפט החוקתי הפדרלי (1951) מאפשר ליחידים, לקבוצות ולארגונים לאתגר את הפעלת עוצמתה של המדינה. "החוק הפדרלי להגנת החוקה" משרת את הגנת החוקה של הדמוקרטיה הליברלית הגרמנית, את הקיום ואת הביטחון של הממשל הפדרלי ושל המדינות.
"המשרד הפדרלי להגנת החוקה" (Das Bundesamt für Verfassungsschutz – BfV) הוא הארגון הפדרלי הגרמני לביטחון פנים, האחראי על פיקוח ומודיעין. זה הוקם ב-1950, בעיקר לפיקוח על מרגלים מגרמניה המזרחית ולסיכול ריגול סובייטי בגרמניה המערבית. הארגון כפוף לקנצלר גרמניה, ופועל כזרוע מבצעת של "משרד הפנים הפדרלי לבנייה ולקהילה". מטה הארגון נמצא בברלין הבירה, לאחר שהועבר לשם מקלן. סגל הארגון כולל כשלושת אלפים עובדים ועובדות. בכל אחת מ-16 מדינות הפדרציה הגרמנית קיים משרד ממלכתי להגנת החוקה. המשרדים האלה אינם מורשים בדרך כלל לרגֵל אחר יחידים או לאסוף מידע אישי. לסוכני המשרד אין סמכויות משטרתיות [כמו לשב"כ אצלנו], ולכן הם אינם מוסמכים לעצור אזרחים, לחפש בבתיהם, או אפילו להורות למשטרה לעשות זאת.
פסילת רשימות בגרמניה אפשרית בהתאם לסעיף 21.2 בחוק היסוד: "מפלגות [קיצוניות] שבשל מטרותיהן או התנהגות תומכיהן, שואפות לחתור תחת הסדר הדמוקרטי הבסיסי החופשי, או לבטל אותו, או לסכן את קיום הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, יהיו בלתי חוקתיות". רק בית המשפט החוקתי הפדרלי זכאי להכריז על מפלגה פוליטית כ"בלתי חוקתית" (מה שנעשה פעמיים בלבד בהיסטוריה של הרפובליקה הגרמנית). בנוסף, התאגדויות קיצוניות נאסרות אם הן מפֵרות את החוק, או מכוונות נגד הסדר החוקתי או נגד התפיסה של ההבנה בינלאומית. ההחלטה אינה צריכה להתקבל בהכרח על ידי בית המשפט החוקתי, אלא מספיקה לצורך כך החלטה בבית המשפט המנהלי הפדרלי.
"תנועות קיצוניות" מוגדרות בגרמניה ככאלו הכוללת במטרותיהן, הגלויות או הסמויות, שאיפה למוטט את סדרי המשטר הדמוקרטי הליברלי, ולהחליף אותו בסדרים העולים בקנה אחד עם האידיאות של הקבוצה הנתונה. הן נתפסות ככאלו שדוגלות באלימות, ולעיתים קרובות משתמשות באמצעים אלימים כדי להשיג את מטרותיהן. פעילות העושה שימוש באלימות, או מתכוננת להשתמש בה – כדי לסכן אינטרסים זרים של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, או את הרעיון של ההבנה הבינלאומית, ובמיוחד החיים המשותפים המבוססים על דרכי שלום – נחשבת גם היא ל"קיצונית".
אלימות נתפסת כנובעת מעצם ההגדרה של "קיצוניוּת". היא באה לידי ביטוי בפשיעה אלימה ספונטנית – כמו תקיפה פיזית של יריבם פוליטיים או של מהגרים – וגם בפיגועי טרור, שלעיתים קרובות מתוכננים היטב מראש ומכוונים להטיל מורא על קבוצות של קורבנות פוטנציאלים. תקיפות שבוצעו בגרמניה בשנים האחרונות היו כרוכות בשימוש בכלי ירייה. הקיצונים מתנגדים לזכויות הבסיסיות והאנושיות המתוארות ב"חוק היסוד: החוקה" – כמו הזכות לחופש ביטוי. הם מתנגדים גם לעקרונות הבסיסיים של הדמוקרטיה, כמו הריבונות של העם והעצמאות של בתי המשפט.
בקטגוריה של תנועות ימין קיצוני בגרמניה נכללות, בין השאר: Nationaldemokratische Partei Deutschlands (NPD, National-Democratic Party of Germany), Die Rechte (The Right); Der III. Weg (The Third Way), בנוסף לרשימות ניאו-נאצית, כמו: Freie Kameradschaften או אחווה חופשית. מעצם ההגדרה, המפלגה הניאו-נאצית הגרמנית (NPD) מעולם לא הצליחה להיבחר לפרלמנט הגרמני – הבונדסטאג.
אלטרנטיבה לגרמניה
דוגמה מעניינת היא מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" (Alternative für Deutschland – AfD), שתשמש כמוקד הדיון כאן.
אלטרנטיבה לגרמניה, שנוסדה ב-2013, היא המפלגה הפופוליסטית, הימנית הרדיקלית, הראשונה בתולדות גרמניה. מאז הקמתה עוררה סערות רבות – בין השאר כאשר קראה לגרמנים להפסיק להרגיש אשמים בגין העבר הנאצי של המדינה.
אחד ממייסדי המפלגה, דוברה ומנהיגה במדינת ברדנבורג, אלכסנדר גאולנד (Alexander Gauland) – בעל תואר דוקטור במדעי המדינה, עורך דין, עיתונאי ופוליטיקאי – הרחיק לכת ואמר כי המשטר הנאצי הוא לא יותר מאשר "כתם של לשלשת ציפורים" בהיסטוריה הגרמנית.
רוב מנהיגיה הקודמים של המפלגה הודחו על ידי חברי הזרם הקיצוני יותר שלה. האחרונים עיצבו מדיניות המתנגדת להגירה, מתוך עוינות לקנצלרית לשעבר אנגלה מרקל, שקידמה בברכה את הגעתם של יותר ממיליון מבקשי מקלט לגרמניה.
אליס ויידל (Alice Weidel), ילידת מזרח גרמניה (1979), החלה את הקריירה הפוליטית שלה כאשר הצטרפה למפלגה ב-2013, שהייתה אז "אירוסקפטית" (המצדדת בעמדה פוליטית הכרוכה בביקורת על האיחוד האירופי ועל השילוב האירופי). הליברליזם הכלכלי שלה, והזלזול בחוסר היעילות הביורוקרטית תאמו לדגש של המפלגה בשעתה על קידום ריסון כלכלי, ריבונות לאומית, ועוינות כלפי הצעדים שננקטו למניעת הקריסה הפיננסית של האיחוד האירופי.
בבחירות הפדרליות ב-2013, עם 4.7% מקולות הבוחרים, המפלגה החמיצה במעט את הרף של 5%, הנדרש לשם ייצוג בבונדסטג.
ב-2014, בבחירות לפרלמנט האירופי, המפלגה זכתה בשבעה מושבים, ובכך ציינה את הניצחון החקיקתי הראשון שלה.
ב-2015, המפלגה עברה שינוי בולט בשל משבר המהגרים. המפלגה ניצלה את המשבר באמצעות שינוי קו הפעילות שלה – מאירוסקפטיות לזה הפופוליסטי יותר, שהעמיד בראש סדר העדיפויות שיקולי ביטחון רחבים, רטוריקה נגד מהגרים, וביקורת על המדיניות של הקנצלרית אנגלה מרקל. הפוליטיקאית הלאומית-הקונסרבטיבית פראוּקה פטרי (שהנהיגה את המפלגה ביולי 2015 ועד ספטמבר 2017) אימצה לחלוטין את הרטוריקה נגד מהגרים ונגד האסלאם.
בבחירות הכלליות של 2016, המפלגה זכתה להישגים בולטים בכמה מדינות בגרמניה הפדרלית.
באפריל 2017, ויידל נבחרה להנהיג במשותף את המפלגה (הנשלטת על ידי גברים), לצד אלכסנדר גאולנד. לאחר הבחירות, ויידל מילא תפקיד של סגן יושבת ראש הסיעה הפרלמנטרית של המפלגה בבונדסטג.
בבחירות הכלליות של ספטמבר 2017, אלטרנטיבה לגרמניה, בהנהגתו של גאולנד, הפכה למפלגה השלישית בגודלה בגרמניה, וערכה את הופעת הבכורה שלה בבונדסטג, עם 12.6% מקולות הבוחרים.
ב-2019 הודיע המשרד הפדרלי להגנת החוקה כי יתחיל במעקב אחרי מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה, מכיוון שהיא מגלה נטיות קיצוניות. החשד התמקד בזרם הלאומני של רשימת אלטרנטיבה לגרמניה, שנקרא "הכנף" (Der Flügel)
זרם "הכנף", בהנהגת ביורן הוקה (Björn Höcke), התמקד בקשרים עם גורמים ניאו-נאצים ובפעולות שמנוגדת לחוקה הגרמנית. הזרם התפרק במרס 2021, אבל רבים מ-7,000 חבריו הפכו לפעילים באלטרנטיבה לגרמניה [ראו זליגה של פעילים אצלנו ממפלגת "כך" למפלגות לגיטימיות].
לראשונה בהיסטוריה של גרמניה, שלאחר מלחמת העולם השנייה, המפלגה הוכפפה למעקב של המשרד להגנת החוקה. היה זה אחד הצעדים הדרמטיים ביותר שנקטה דמוקרטיה מערבית כדי להגן על עצמה בפני תקיפה של כוחות ימין קיצוני [מה שמכונה אצלנו "דמוקרטיה מתגוננת", מכוּנה במקור הגרמני "דמוקרטיה לוחמת"].
הכרזה רשמית על מעקב אחר מפלגה פוליטית משפיעה בדרך כלל על החברוּת הרשמית במפלגה ועל נכונות אזרחים להצביע לה ולהשתתף בפעילויותיה; זאת הסיבה שבעטיה מפלגות ימניות אחדות מתנהלות בזהירות ומשתדלות שלא להיות מזוהות כ"קיצוניות". הן ממקמות עצמן אסטרטגית בתחום האפור בין קיצוניות ימנית לבין שמרנות לאומית [ראו רשימת ה"ליכוד" אצלנו], ומנסות לחסן עצמן נגד האשמות בקיצוניות על ידי דיבור בצופן שמעביר מסרים קיצוניים בדרך שלכאורה אינה קיצונית [ראו רשימת "עוצמה יהודית" אצלנו].
לעיתים, מנהיגים או פעילים במפלגה חורגים ממידת הזהירות ומצהירים הצהרות בעלות אופי קיצוני מובהק [ראו "למחוק את חווארה"; "רוצה לראות את חווארה שרופה וסגורה"]. ההסבר המוצע במקרים כאלה הוא, לעיתים קרובות, "בחירת מילים לא מוצלחת", או "הוצאת דברים מהקשרם". לעיתים רחוקות בלבד, יש לדברים האלה השלכות ממשיות על מבטאיהם; אבל כשלי לשון כאלה לא פעם אינם מקריים; נעשה בהם שימש אסטרטגי כדי לאותת לפעילים בימין הקיצוני היכן המפלגות האלו עומדות הלכה למעשה במישור האידיאולוגי.
ההחלטה לעקוב אחר המפלגה – שהתקבלה בעקבות חקירה שנמשכה שנתיים, ודוח שהקיף יותר מאלף עמודי ראיות – אפשרה למשרד להאזין לשיחות טלפוניות, לצותת לאמצעי תקשורת אחרים, ולעקוב אחרי תנועתם של חברי המפלגה. המפלגה ערערה על הצעד חסר התקדים הזה, אבל הפסידה.
בנובמבר 2019 נבחר טינו כרופאלה (Tino Chrupalla) – פוליטיקאי, וחבר הבונדסטג מאז 2017 – ליושב-ראש משותף של מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה, לצד אליס ויידל.
במרס 2022, בית המשפט המנהלי בעיר קלן אשרר את הערכת המשרד להגנת החוקה לגבי פעילות אנטי-חוקתית. השופט פסק שהמפלגה עשויה להיות מסווגת כ"ישות חשודה", וקבע שמותר למשרד לעקוב אחרי פעיליה. הדאגה התעוררה בעקבות רדיקליזציה [=הקצנה] גוברת, בעיקר בקרב הפעילים הצעירים. ראש שירות הביון הפנימי תומס, הלדנוונג, הצהיר כי המפלגה דוגלת בגזענות ובגירוש מהגרים, ובהתנגדות לביזוי הנגרם ללאום הגרמני.
ה"כנף" חדל רִשמית מפעילות באביב 2020, לאחר ש"הסוכנות הפדרלית לשמירת החוקה" הגדירה אותו, במרס 2020, כגוף "בעל עמדות ימניות קיצוניות, היוצאות נגד הסדר הדמוקרטי החופשי במדינה", והתחילה במעקב אחר פעיליו, שראו בהם "סכנה לדמוקרטיה" [ראו הדוגמה של תנועת להב"ה, בראשותו של בנצי גופשטיין, בישראל, שטרם הופעל כלפיה צעד רשמי כזה].
אליס ויידל שימשה, מאז שלהי נובמבר 2019, כממלאת מקום יו"ר המפלגה. מפברואר 2020, ועד יולי 2022 – כיושבת ראש המפלגה במדינת באדן-וירטמברג.
בשלהי ספטמבר 2021, המפלגה זכתה בבחירות ב-10.3 אחוזים מקולות הבוחרים. 79 מחבריה ישבו בבית המחוקקים הגרמני (בונדסטאג), בפעם השנייה אחרי 2017 (אז זכתה ב-12.6 אחוזים מקולות הבוחרים), וכמעט בכל בית מחוקקים מדינתי.
מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה זוכה להישגים הניכרים ביותר בשטח מזרח גרמניה לשעבר, שבו צעירים עוברים מאזורים שהיו קודם לכן תעשייתיים וכפריים לערים, כדי לחפש הזדמנויות חדשות.
ביוני 2023, מועמדה של המפלגה זכה בסיבוב מכריע בבחירות בתורינגיה שבמזרח גרמניה, בירת מחוז תורינגן (Thüringen) – אחת מ-16 המדינות המרכיבות את גרמניה.
בספטמבר 2024 גרפה מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה, לראשונה מאז סיום מלחמת העולם השנייה, את מרבית קולות הבוחרים בבחירות שהתקיימו בתורינגיה. זאת ועוד, המפלגה הגיעה למקום השני בבחירות שהתקיימו במדינת סכסוניה, הנמצאת אף היא במזרח גרמניה.
בנובמבר 2024 הודיע הקנצלר אולף שולץ כי יגיש הצעת אי-אמון לבונדסטג. ב-15 בינואר 2025.
באמצע ינואר 2025 נבחרה ויידל כמועמדת מפלגתה לקנצלרית בבחירות הפדרליות בגרמניה, לקראת הבחירות בפברואר. ויידל, בת ה-46, היא פוליטיקאית ויועצת עסקית. היא עבדה, בין השאר, בבנקים גולדמן זאקס וקרדיט סוויס. במהלך לימודיה שהתה בסין (שם זכתה לדוקטורט בתחום המערכות הפנסיוניות), ולמדה מנדרינית.
בבחירות ניצחה המפלגה הנוצרית-הדמוקרטית, שרשמה גידול משמעותי בכוחה. כמו כן, מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה, שהכפילה ויותר את כוחה בבונדסטג. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הפסידה כשליש מכוחה.
בעקבות התוצאות, קיבלה המפלגה הדמוקרטית-הנוצרית 28.5 אחוזים מהקולות (208 מושבים בבונדסטג). אלטרנטיבה לגרמניה זכתה ב-20.8 אחוזים מהקולות (152 מושבים).
האלטרנטיבה וההקשר הישראלי
מעמד המפלגה: תריסר שנים לאחר ייסוד אלטרנטיבה לגרמניה – אירוע חסר תקדים בנוף הפוליטי הגרמני – המפלגה הפכה לחלק בלתי נפרד מהחיים הפוליטיים בפדרציה [ראו "עוצמה יהודית" אצלנו]. המפלגה שאבה את בוחריה מחוגים קונסרבטיביים ובורגניים במערב המדינה. כיום, רוב בוחריה באים ממזרח גרמניה, ומאזורים מדוכאים כלכלית, שבהם האזרחים מתאפיינים על ידי השכלה נמוכה, תחושה של חסך חברתי-כלכלי, ואינה כלפי "מפלגות המערכת הישנה". הבוחרים האלה הוטרדו [כפי שאירע אצלנו] מהשינויים המהירים בחברה ובתרבות, ולכן הגיבו לטובת הרטוריקה והתוכנית שהציעה מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה.
ההקצנה המתמדת בעמדותיה של אלטרנטיבה לגרמניה רק הגדילה את הפופולריות שלה. למרות המגמה הזאת, חבריה ישבו בראש ועדות חשובות של בית המחוקקים, והופיעו בהרחבה באמצעי התקשורת ההמוניים [ראו "עוצמה יהודית" ו"הבית היהודי" אצלנו].
עמדות המפלגה לגבי ישראל: בשלהי אפריל 2023, אלכסנדר גאולנד, מנהיג מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה, אמר כי לקהילה היהודית בארצו אין סיבה לחשוש ממפלגתו: "אנחנו לא מפלגה אנטישמית, ואין לנו תוכנית אנטישמית... קשה לי להבין למה דווקא הקהילה היהודית מבקרת מפלגה ימנית לאומנית".
בראשית ינואר 2025 אמר גאולנד, באשר למלחמה בין ישראל לחמאס בעזה, כי עמדתה הרשמית של אלטרנטיבה לגרמניה תומכת בישראל: "עלינו להכיר בנקודת המוצא, שישראל הותקפה בדרך הברברית ביותר. כל מי שעורף ראשים של נשים או גברים מוותר על כל זכות לסובלנות". הוא הוסיף: "אנחנו עומדים איתן לצד ישראל. אני יודע שהקמתה של ישראל לא היתה אידאלית בהתאם לאמות המידה של היום; אבל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, והיא חולקת את הערכים שלנו – לא רק במדיניות החוץ אלא בחיים עצמם". גאולנד הדגיש: "יש לנו מחויבות מוסרית כגרמנים, לאחר שרצחנו שישה מיליון יהודים, לתמוך בניצולים שהקימו את המדינה הזאת, כי הרגנו את אבותיהם".
באמצע ינואר 2025, בעקבות לחץ של אילון מאסק – לאחר שטען ברשת X כי "אלטרנטיבה לגרמניה היא היחידה שיכולה להציל את המדינה" – אליס ויידל הביעה תמיכה בלתי מסויגת בזכותה של ישראל להתקיים ולהגן על עצמה.
תגובות משמאל: לאחר הבחירות המקומיות בגרמניה, בתחילת ספטמבר 2024, העיתון דבר דיווח כי "בפעם הראשונה מאז עליית היטלר לשלטון: הימין הקיצוני ניצח בבחירות מחוזיות בגרמניה: מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה ניצחה בבחירות. הוזכר כי זו הפעם הראשונה שהמפלגה זוכה ביותר משליש מהקולות, והפעם הראשונה מאז עליית המפלגה הנאצית לשלטון ב-1933 שמפלגת ימין קיצוני מנצחת בבחירות חופשיות בגרמניה. הכתבה פירטה כי קנצלר גרמניה, אולף שולץ, קרא לכל המפלגות לא להצטרף לקואליציה עם מפלגת הימין הקיצוני. הוא הוסיף כי התחזקות הימין הקיצוני מדאיגה: "למדינה שלנו אסור להתרגל לזה. מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה פוגעת במדינה שלנו. היא מחלישה את הכלכלה, מפלגת את החברה, והורסת את המוניטין שלנו".
לפני הבחירות הכלליות האחרונות, בשלהי פברואר 2023, הדגישו מקורות בשמאל כי "מאות אלפים הפגינו בגרמניה נגד הפשיזם, בעקבות שיתוף הפעולה בין השמרנים לבין הימין הקיצוני; זאת לאחר ששבוע קודם לכן, המפלגה השמרנית הצביעה ביחד עם מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה על הצעת חוק להחמרת התקנות נגד מהגרים ומבקשי מקלט. הייתה בכך שבירה של הטאבו המסורתי ("חומת האש" – Brandmauer) נגד המפלגה [שכבר נשבר אצלנו לפני שנים]. החוק למניעת "הגירה לא חוקית" של השמרנים עבר בזכות תמיכת המפלגה בפער של שלושה קולות בלבד (348 מול 345).
בכתבת דעה בעיון הארץ, צוין כי "בחסות מאסק וטרמפ, ממשלת ישראל מכשירה את הנאצים החדשים בגרמניה". הועלתה הטענה כי "הדממה הישראלית מול הימין הקיצוני, וההגנה על מאסק, הן אבני דרך קריטית בדרך ללגיטימציה מלאה של הימין הקיצוני בגרמניה [כפי שעשה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לגבי מפלגת "עוצמה יהודית" בישראל].
תגובות מימין: לאחר פרסום המדגמים, בעקבות הבחירות, אתר "סרוגים" הכתיר את כתבתו: "הבחירות בגרמניה: הישג חסר תקדים למפלגות הימין". הכתב פירט כי "במידה ותוצאות האמת יישארו דומות לתוצאות המדגמים, מדובר במהפך של ממש בפוליטיקה הגרמנית, שנשארה מאז מלחמת העולם השנייה כמעט תמיד בעלת נטייה פוליטית שמאלה; אבל כעת, שתי המפלגות הגדולות בפרלמנט, שיהוו כמעט חצי מהמושבים, יהיו מפלגות הימין הגדולות, עם אפשרות משמעותית להצלחה בהרכבת קואליציה".
באתר "מידה" הובעה הדעה כי "ככל שישראל תעכב את פתיחת ערוצי הקשר עם מפלגות כמו אלטרנטיבה לגרמניה, כך ייחלש העניין שלהן בישראל. צוין כי "הימין הריבוני דוחף לקידום האינטרסים הלאומיים של כל מדינה. אם ישראל לא תבהיר שהיא חשובה לאינטרסים של מדינות אחרות, מעמדנו הבינלאומי ילך וייחלש. גם אם טרמפ יעמוד בארבע השנים הקרובות לצד ישראל".
לאחר היוודע תוצאות האמת של הבחירות הכלליות בגרמניה, שופרות הימין בתקשורת צהלו על "התוצאות המדהימות", ועל הצפי שפרידריך מרץ, מנהיג המפלגה הנוצרית-הדמוקרטית, ייבחר לקנצלר הגרמני, במקומו של שולץ. נתניהו בירך את המנהיג הנבחר: "מצפה לעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם הממשלה החדשה". השופרות לא שכחו להזכיר כי "המנהיג הבא של גרמניה ידוע בחיבתו לישראל. הוא מתח ביקורת קשה על ממשל ביידן בכל הנוגע לסיוע הצבאי, וטען כי מדינתו מחויבת להעניק נשק לישראל ללא כל תנאים".
יש להעיר כי, בניגוד לעמדה הנחרצת של מרץ, מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה נמצאה בעימות פנימי סביב שאלת התמיכה בישראל. כבר אחרי התקפות החמאס הביע ראש המפלגה (במשותף) טינו כרופאלה "תנחומים לשני הצדדים", ותמך בהפסקת אש מיידית. בדיון שהתקיים בדצמבר 2024 השתלח ישירות בקנצלר שולץ, שאישר יצוא נשק בשווי 150 מיליון אירו לישראל בשנה האחרונה. "בעזרת משלוחי הנשק שאישרת לישראל אתה תורם להרג בשני הצדדים. אתה לא תורם לדה-אסקלציה, אלא שופך דלק על האש". כרופאלה הוסיף כי על גרמניה להפסיק לספק נשק לאזורי מלחמה, כולל לישראל.
חזרתו לשלטון של דונלד טרמפ, והזרם הפופוליסטי הגואה ברחבי העולם, היו בעלי השפעה בולטת על הרטוריקה הפוליטית והגישה של מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה. בערוץ 14 פורסם כי "נשיא ארצות הברית, דונלד טרמפ, בירך בעקבות תוצאות הבחירות בגרמניה: 'יום נהדר, לגרמנים נמאס מהאג'נדה חסרת ההיגיון'".
באתר ערוץ 7 הועלתה בכותרת השאלה: "אחרי הבחירות – גירוש המוני של מהגרים מגרמניה? הכתבה הזכירה כי אליס ויידל הכריזה כי אם המפלגה תזכה בהישג משמעותי בבחירות ותהפוך לחלק מהקואליציה, "אנחנו נסגור את גבולות גרמניה למשך 100 ימים, נגרש מהגרים ללא קשר למעמד האזרחות שלהם בגרמניה, נחדש את קניית הגז מרוסיה, נפרוש מהסכם האקלים בפריז, נבטל את השימוש במטבע היורו בגרמניה, וניצור קונפדרציה חדשה של מדינות בגרמניה". כמו כן, כי התחייבה "לעזוב את מערכת המקלט למהגרים של האיחוד האירופי, ולזרוק מהעבודה פרופסורים ללימודי מגדר".
בעבר הזכיר הערוץ כי ביורה הוקה (Björn Uwe Höcke) – מנהיג המפלגה בתורינגיה, אשר ויידל קרובה אליו מבחינה אידאולוגית, וכבר הצהירה כי בכוונתה למנות אותו לתפקיד בכיר בממשלתה אם תיבחר לקנצלרית – ביזה פעמים רבות את זכר השואה, וכינה את האנדרטה בברלין לזכר השואה כ"אנדרטת הבושה".
אתר "בחדרי חרדים" הכריז על "הישג ענק למפלגת הימין הקיצוני בגרמניה, ומכה לקנצלר: ניצחון לשמרנים אוהבי ישראל".
מסקנה: לאחר ההתפעלות-רבתי מהמודל של הונגריה, ההיקסמות מהמודל האמריקני, ואולי גם זה הגרמני, גואה בהתאם.
ככל הנראה, עלייתה של מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה תואמת את הדגם הרחב באירופה שבו קבוצות ימיניות, לאומניות ופופוליסטיות הרוויחו מדאגות דומות: זהות לאומית ומדיניות הגירה. (זהות לאומית אינה סוגיה חשובה פחות גם בישראל). באירופה, מפלגות רבות של ימין רחוק השתלטו על הממשלות הלאומיות, או הצטרפו לקואליציות (כמו במקרה שלנו). עם זאת, עתיד המפלגה הגרמנית לא יהיה בהכרח דומה לזה של מפלגת עוצמה יהודית בישראל.
יחד עם זה, נראה כי יותר ויותר מדינות באירופה קוראות תיגר על מה שנחשב לטאבו פוליטי: שיתוף פעולה של מפלגה מהזרם המרכזי עם מפלגות ימין קיצוני. במקרים רבים שיתוף פעולה ברמת השלטון המקומי מוביל להכנסתן לקואליציה ברמה הארצית. ככל שהמפלגות הפופוליסטיות האוטוריטריות זוכות במושבים רבים יותר, החרמתן עלולה להתנקם במפלגות האחרות. מדיניות כזו מאששת, לכאורה, את טענת הימין הקיצוני שהוא מייצג את רצון העם נגד האליטות המושחתות של הזרם המרכזי. בניגוד למצב העכשווי בגרמניה, אחדים ממנהיגי מדינות נאלצים אחרות ביבשת נאלצים לשנות את עמדותיהם, אם כי עדיין לא הגיעו לכדי הקמת קואליציות עם המפלגות האלו.
המנהיגה השותפה של אלטרנטיבה לגרמניה, אליס ויידל, מיהרה להצהיר לאחר היוודע תוצאות הבחירות כי מפלגתה פתוחה למשא ומתן קואליציוני עם מרץ, וכי היא מוכנה להיכנס לממשלה. "ידנו תהיה מושטת תמיד לקחת חלק בממשלה, כדי לממש את רצון העם, את רצון המדינה". היא הדגישה כי "ללא שיתוף פעולה כזה לא יתאפשר שינוי מדיניות בגרמניה".
לעומת זאת, מפלגות הזרם המרכזי, כמו CDU, המפלגה הליברלית FDP, ומפלגת המרכז-שמאל SPD, בדומה למפלגת הירוקים, החליטו כולן להרחיק את מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה מהקואליציה, מאז עלייתה לראשונה. המפלגה וחבריה הואשמו בגזענות, קיצוניות, רביזיוניזם היסטורי, וקשרים עם קבוצות ניאו-נאציות, בעודה מציגה עצמה כחסידת חופש הביטוי וריבונות הלאומית.
במישור הלאומי, מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה הורחקה במכוון ממושבים פרלמנטריים מכריעים. המפלגה סורבה באופן עקיב לזכות בתפקידי סגן נשיא או ראש ועדה בבונדסטג, בניגוד למפלגות אופוזיציה אחרות, שבדך כלל מילאו תפקידים כאלה. הצעדים האלה הגבילו את יכולתה להשפיע חקיקתית, מעבר להתנגדות קולנית ומחאות סמליות.
לאחר היוודע תוצאות הבחירות, ויידל מיהרה להכריז כי מפלגתה פתוחה למשא ומתן קואליציוני עם הקנצלר המיועד מרץ, ושהיא נכונה להיכנס לממשלה: "ידינו תהיה מושטת תמיד לקחת חלק בממשלה, כדי להגשים את רצון העם, רצון המדינה". היא הדגישה כי "ללא שיתוף פעולה כזה, לא יהיה אפשר להכיל שינו מדיניות בגרמניה".
בניגוד לכך, מרץ, מצידו, אמר ימים ספורים לאחר בחירתו כי הוא מעוניין להקים קואליציה עם מפלגת הסוציאל-דמוקרטים, שסיימה את הבחירות הכלליות במקום השלישי. לדבריו, "התוצאה של אלטרנטיבה לגרמניה היא איתות לגוש הדמוקרטי למצוא את המכנה המשותף בהקדם". הקנצלר המיועד הזהיר מפני מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה, ואמר כי היא "מפלגה שאינה מעוניינת בפתרונות, וחיה על בסיס בעיות".
בעקבות המדיניות של " קוֹרדוֹן סֶנִיטֵר" (צרפתית: "אזור בידוד" מפני מחלות) – הסירוב של המפלגות הפוליטיות המרכזיות לשתף פעולה עם מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה, מכיוון שהן תפסו את האסטרטגיות שלה כבלתי מקובלות וכקיצוניות – המפלגה עדיין מבודדת פוליטית, למרות הצלחתה בבחירות, שאפשרה לה לזכות בייצוד בבונדסטג ובכל 16 המדינות של הפדרציה הגרמנית.
למרות הכל, כפי שמתברר מהמקרה הישראלי, העתיד בגרמניה אינו מובטח. בקואליציה אפשרית ב-2029, ויידל עשויה למצוא עצמה בחזית של תקופה חדשה, שבה פופוליזם ימני יהפוך לרכיב חיוני של הממשלה, אם תחזיותיה אכן יתגשמו, והמפלגה תמשיך להרחיב את בסיס התמיכה שלה.
גרמניה, מדינה שנודעת במדיניות המרכזית שלה והמחויבות לערכים ונורמות דמוקרטיים הליברליים, עשויה לחוות שינוי משמעותי בנוף הפוליטי שלה. ממשל עתידי בראשות מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה עשוי לסטות מההסכמה הכללית שבעקבות מלחמת העולם השנייה, ולהוביל את האומה למדיניות לאומנית יותר – בתקווה שזו לא תהיה קיצונית כפי שאנו חווים במדינת ישאל היום.
