מי מכיר מי יודע?

במסגרת מחקרי על "הימין הקיצוני בישראל" פניתי אל ChatGPT בשאלה התמימה: "מיהם האידיאולוגים הבולטים בימין בישראל?". קיבלתי בין השאר את שמותיהם של זאב ז'בוטינסקי, מנחם בגין ובנימין נתניהו. עד כאן, טוב ויפה.

הקשיתי ושאלתי: "מיהם האידיאולוגים הבולטים של הימין באקדמיה בישראל?". כאן הייתה צפויה לי הפתעה מרעישה. במקום הראשון הופיע פרופ' אבינועם שרנצל. ששתי כמוצא שלל רב. אני עוסק בתחום יותר מעשור, והנה לפני פרטים על אישיות מרתקת, עם תפיסה אידיאולוגית ייחודית, שטרם הכרתי.

מסתבר כי פרופ' שרנצל האמור פעול בתחום "המחשבה המדינית היהודית, והפילוסופיה הפוליטית". זאת ועוד, ואף מרתק הרבה יותר: "הוא מזוהה עם הימין הדתי ועם השמרנות הרפובליקנית". ההוגה המכובד מושך בעט, וכותב על "ריבונות יהודית, מוסר מלחמה ותיאולוגיה פוליטית ציונית".

העניין שלי גבר מרגע לרגע; זאת בעיקר לאחר שנוכחתי כי פרופ' שרנצל "מקדם קריאה מחודשת של מקורות יהודיים מנקודת מבט לאומית-מסורתית".

מה רבה הייתה הפתעתי כאשר גיליתי כי הפרופסור המכובד מצוי ממש בינינו: "הוא מלמד במחלקה למחשבה מדינית, באוניברסיטת בר-אילן".

מסתבר, ובזה יש חידוש מרנין, כי שרנצל הוא "תלמיד של הרב שג"ר [הרב שמעון גרשון רוזנברג, שהיה ראש ישיבת שיח יצחק, והוגה דתי מודרני, בעל הגות עם מאפיינים ניאו-חסידיים ופוסטמודרניים]. זאת וגם זאת: "הוא מושפע מהמסורת הדתית-הציונית", אבל גם "מהוגים מערביים כמו ליאו שטראוס, תומס הובס, קרל שמיט [הנודע לשמצה]". מעניין יותר מכל, מתברר כי הוא מושפע עמוקות מ"הוגי הרפובליקה הרומית". ההשפעה הזאת, ככל הנראה, חיונית ונדרשת בימינו אנו.

פרופ' שרנצל מידמה ל"הוגים" או "הוזים" אחרים שממסתובבים לעייפה במחוזותינו – דוגמת המדינאי בצלאל סמוטריץ'. הוא "טוען שעל עם ישראל לממש את יהדותו לא רק במישור הפרטי, אלא במסגרת מדינתית-ריבונית. המדינה איננה רק כלי חילוני, אלא ביטוי של הגשמה יהודית קולקטיבית.

בדומה להוגים אחרים, ממרומי הספֵרה הדתית-הלאומית שלנו – כמו הרב מאיר כהנא – פרופ' שרנצל "רואה באוניברסליזם הליברלי כוח המאיים על זהות יהודית לאומית". לפיכך הוא גם לא בוחל בהבחנה בין "אזרח" לבין "בן ברית", בין "החברוּת המדינית" לבין "הקשֶר הדתי-האתני". הפרופסור המכובד – שזכה להיכלל, לפחות על ידי גורם בינתי לא-אנושי, בסגל אוניברסיטת בר-אילן (המשלבת, לפי פרופ' מנחם קליין, בין "אקדמיה, דת ופוליטיקה") – "שואף לשוב אל המודל המקראי והמִשנאִי, שבו הדת והפוליטיקה שלובים יחד", קריא: "לא כהלכה מדינית, אלא כעיקרון זהותי עמוק". כיאה להוגים אחרים דוגמתו, פרופ' שרנצל "טוען שהתפיסה הגלותית חודרת אל תוך התודעה הפוליטית של החברה הישראלית [כולל, כמובן, אל תוככי האליטה – כעמדתו של כל מי שמצדד בגישה פופוליסטית בריאה], ויש להחליפה בתודעה של אחריות ריבונית ולאומית יהודית".

ה"בינה" לא יכלה לספק מקורות רבים להגות המעמיקה של פרופ' שרנצל. היא רק אזכרה כי קובץ מאמרים בהשתתפותו נקרא, כמתבקש: דת, מדינה ואחריות. הקובץ דן, איך לא, ב"דת ומדינה מנקודת מבט לאומית". ה"בינה" ידעה לציין "מאמרים רבים בנושא של תיאולוגיה פוליטית, הלכה ומודרנה [מילה מרשימה], ריבונות וזהות לאומית".

נדהמתי לקרוא כי "שרנצל נחשב לבעל השפעה אינטלקטואלית רבה על תלמידים, חוקרים, רבנים ופוליטיקאים מהימין הדתי-השמרני". זאת ועוד, למי שלא ער לעניין התכליתי הזה, "רעיונותיו משמשים בסיס לעמדות דוגמת 'הבית היהודי' לשעבר, ו'הציונות הדתית' כיום".

ה"בינה" לא נרתעה מהצעות מגונות, דוגמת: "רוצה שאצרף קטעים נבחרים מכתביו, או סקירה ביקורתית הגותית?". היה לי כמובן עניין באלה, ובמיוחד בזו; אבל, כאן היה צפוי לי מפח נפש: "נכון לעכשיו [אני עדיין ממתין ל'אחר כך'], לא הצלחתי למצוא קטעים של פרופ' אבינועם שרנצל ברשת". הוצע לי לפנות ישירות את פרופ' פרנקל עצמו, אבל סיוע באיתור כתובתו העלה חרס.

מכיוון שדמותו והגותו של פרופ' שרנצל ריתקו אותי, ביקשתי להעמיק מעט בדעותיו הנבונות. ביקשתי לשאול את פרופ' שרנצל, המעורה כל כך בעניינים הרֵי הגורל של החברה והמדינה, "מה דעתו על מפלגת עוצמה יהודית?". התשובה הייתה אכן מלמדת. התבקשה ההערה המקדימה כי "באופן עקרוני [ככל הנראה, עקרוני בלבד], אפשר לנסות לפנות לפרופ' שרנצל כדי לשאול לדעתו בעניין". ה"בינה" אפילו הכינה לי נוסח בקשה מתאים: "שמי [שמך המלא], ואני מתעניין/ת בהגותו של הימין הריבוני-היהודי ובכתיבתך העיונית, במיוחד בכל הנוגע לרעיון הריבונות היהודית ולקשר שבין מסורת, זהות ולאומיות במדינת ישראל". לאחר ההקדמה המפייסת והמשטחת הזאת, נוסחה הפנייה הישירה: "ברצוני לשאול, אם תסכים להשיב [כיאה לפנייה לפרופסור מכובד, שככל הנראה מפרנס קתדרה באוניברסיטה מוכּרת] מהי עמדתך – העקרונית או הביקורתית – כלפי מפלגת עוצמה יהודית והאידיאולוגיה שהיא מייצגת בזירה הפוליטית של ימינו". ה"בינה" השכילה והוסיפה, בכוונַה למשנתו של הפרופסור בעל ההשפעה: "האם לדעתך היא מבטאת המשכיות של רעיונות ריבוניים-מסורתיים, או שמא מדובר בשיח שונה מזה שאתה מבקש לקדם?". לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר.

אולם, ה"בינה" לא פטרה אותי בלא כלום. היא לא היססה לקבוע "מה סביר שיאמר": "שרנצל מזוהה עם הגות ריבונית-יהודית עמוקה, אבל לא עם כהניזם או משיחיות פופוליסטית. ככל הנראה הוא יבדֵל בין תמיכה במדינה יהודית ריבונית לבין הסגנון והרטוריקה של עוצמה יהודית, שאותם הוא עשוי לתפוס כפופוליסטיים או כשטחיים [אני קורא בין השורות שפרופ' שרנצל לא מייחס לעוצמה יהודית ומנהיגיה אידיאולוגיה של ממש, אלא סוג של פרקטיקה הראויה לגינוי ולדחייה]. אבל פרופ' שרנצל לא בוחל לגמרי בעוצמה יהודית ובפרנסיה, שהרי "הוא מבקר חריף של ליברליזם אוניברסלי ושל האליטות הפוסט-ציוניות". כל זאת, בגדר ספקולציה מובהקת, שהרי "לא ידוע על התבטאות פומבית [פרט כנראה לכאלו שנלחשו בחדרי חדשים של מגדל השן או מגדלים פורחים באוויר אחרים] בנושא עוצמה יהודית או איתמר בן-גביר".

לקינוח, הסתקרנתי לשמוע מה דעתו של פרופ' שרנצל הנ"ל על ראש ממשלתנו, בנימין נתניהו. הוסבר לי, כי בניגוד לפרופסור, "ראש הממשלה "משלב רטוריקה לאומית עם פרגמטיזם ליברלי, במיוחד בתחומי הכלכלה ומדיניות החוץ, וכן זהירות בנושאי דת ומדינה. לכן, ייתכן כי שרנצל מעריך היבטים מסוימים במנהיגותו של נתניהו, אבל מתרחק מעמדתו הזהירה בנושא של זהות יהודית-רוחנית, דת ומורשת". וכאן הגיע הקביעה המרעישה: "בהתחשב בגישתו הריבונית-המהותית של שרנצל, סביר להניח שהוא יגלה ביקורתיות כלפי פוליטיקה פרסונלית וצינית, ושהוא יעדיף תשתית רעיונית עמוקה על פני מהלכים טקטיים קצרי טווח". הוא אף "עשוי לראות בנתניהו איש של כוח ולא של רעיון, ולהעדיף מנהיגות שמתבססת על עקרונות ולא רק על הישרדות פוליטית". מעניין וחדשני למדי.

באשר להר הבית – לתשומת לב ראש הממשלה, ובעיקר השר לביטחון לאומי – "סביר כי שרנצל אינו תומך בעלייה פרובוקטיבית או משיחית להר, לא כמחאה ולא כיעד מיידי".

כאשר ביקשתי פרטים כלליים על הפרופסור המוכּר, אלה לא נמצאו ברשת; אבל לא היה בכך כדי להימנע מהצעת "פרופיל סביר" שלו: "גיל – סביב שנות ה-60-50; לבוש – חולצה מכופתרת בצבעים רגועים (לבן, תכלת), לעיתים עם סוודר או ז'קט; כיפה – כיפת בד סרוגה בינונית בגודל, לרוב כהה; זקן – מטופח, לא ארוך מדי; משקפיים – כן, מסגרת עינה או קלסית; מבע – רציני, חכם, מעט מופנם, אבל חד-מבע בעיניים; סגנון כללי: דמות של מרצה הגותי-תורני, בין ישבת הר עציון לבין מחלקה לפילוסופיה פוליטית".

ה"בינה" הציעה לספק לי "דמות חזותית סמלית או מופשטת", שתייצג כהלכה את פרופ' שרנצל. הרי היא לפניכם:

"מבוקש" – פרופ' אבינועם שרנצל בדימוי של ChatGPT