תנועות חברתיות-פוליטיות-דתיות של הימין הרחוק בישראל מקדישות מקום מרכזי להיבט המשיחי – האמונה אשר לפיה בשלב מסוים בהיסטוריה יקום נצר למלך שיהפוך למלך המשיח. הרמב"ם קבע את האמונה הזאת כעיקר השתים-עשרה מבין שלושה-עשר העיקרים שניסח, וכך כתב על העיקר הזה: "ימות המשיח, והוא להאמין שיבוא, ואין לומר שנתאחר, אם יתמהמה חכה לו, ואין לקבוע לו זמן". העיקר הזה נוסח מאוחר יותר בלשון קצרה: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".
בדומה לכך, התנועות החברתיות-הפוליטיות האמורות מתייחסות למשמעות התפיסה של אתחלתא דגאולה – מושג המופיע בתלמוד הבבלי ומתאר את התקופה המקדימה את הגאולה והמכינה את ביאת המשיח. ההנחה היא כי הגאולה תבוא בשלבים, ולא בבת אחת; זאת על פי המדרש בספר קול התור (א', ט"ו) – שחובר לטענת צאצאי הרב הלל ריבלין משקלוב, על פי תורת רבו הגאון מווילנה (רבי אליהו שלמה זלמן – הגר"א), ופורסם לראשונה על ידי נכדו, שלמה זלמן ריבלין, שם נאמר בשם הגר"א: "אתחלתא דגאולה באה קמעא קמעא, מעט מעט, על פי חז"ל".
שלבי הגאולה מחייבים כמה התפתחויות מרכזיות, שמפורשות באופן ייחודי במסגרת התנועות החברתיות-הפוליטיות העומדות במרכז מחקרי. בין השאר, מוסכם כי אנו מצויים בתקופה שבה "ארץ ישראל נותנת את פירותיה בעין יפה", והרי – לפי הגמרא – "אין לך קץ מגולה מזה" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צ"ח, א'). התפתחות חיונית נוספת היא שלטון יהודי בארץ ישראל, כדברי האמוראי המפורסם מנהר דעה שבבבל שמואל: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, ל"ד, ב'), אשר נפסקו להלכה בספר משנת תורה לרמב"ם.
בנוסף לכך מתחייבת חזרת היכולת של עם ישראל להילחם, כלשון הגמרא: "מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, י"ז, ב').
נראה כי לאחר השגת התנאים האלה – שעדיין מציבים אתגר לא מבוטל – אפשר יהיה לצפות להגשמת תנאים נוספים שהם לעדות להגשמה המלאה של הגאולה. בין אלה נכללים קיבוץ הגלויות – כדברי חז"ל, "מה יצאתם ממצרים בשישים רבוא וכניסתן לארץ בשישים רבוא – כן לימות המשיח בשישים רבוא" (ילקוט שמעוני, הושע, תקי"ח); ולבסוף גם – הגשמת חזון הנביאים: "בעת ההיא יקראו לירושלים כיסא ה', ונקוו אליה כל הגויים לשם ה' לירושלים, ולא ילכו עוד אחרי שררות ליבם להרע" (ירמיהו ג', י"ז).
