לאחרונה עלתה הסוגייה של "סימטריה" בנוגע ליחס לנשים, לכבודן ולצניעותן, בזמן מלחמה – באשר ללוחמי-מחבלי חמאס מצד אחד, ולוחמים ישראלים מצד אחר.
עצם העלאת סוגיית ה"סימטריה", כדי להצדיק מעשים חריגים, היא נוהל מורגל של הימין בישראל. יוצא מהשוואה כזאת כי מעשיהם של לוחמים ישראלים "חמורים פחות" ב"יחס ל...". בהליך כזה, הנטייה היא לחזור במהרה ל"מלחמת העולם השנייה" (שבעקבותיה התפתח הדין הבינלאומי ההומניטרי), ולא פעם גם ל"מעשי הנאצים". השוואה עם ה"נאצים" מתירה כל רסן.
בשאלות ערכיות-מוסריות מהסוג הזה אין לעסוק כלל בשאלת ה"ביחס ל...". ערכי המוסר ו"רוח צה"ל" אינם תלויים בשום דרך במעשי אויבינו. מסמך "רוח צה"ל" יונק ממקורות מגוונים: מסורת צה"ל ומורשת הלחימה שלו כצבא ההגנה לישראל; מסורת מדינת ישראל על עקרונותיה הדמוקרטיים, חוקיה ומוסדותיה; מסורת העם היהודי לדורותיו. כמו כן: ערכי מוסר אוניברסליים, המבוססים על ערך האדם וכבודו.
אף לא אחד ממקורות היניקה האלה מתייחס למוסר של ארגוני טרור, או למעשי זוועה המתנהלים מטעמם או בחסותם. צה"ל, מפקדיו וחייליו צריכים לשמור על ניקיון כפיהם וטוהר נשקם.
"נקמה" אינה אחד מ"עקרונות המלחמה" או מ"אבני היסוד" של צה"ל. בינה לבין אסטרטגיה או טקטיקה צבאית אין דבר וחצי דבר.
המִשמעת הצבאית, והפעילות בהתאם לחוקי המדינה ולפקודות ולהנחיות של המטה הכללי והמפקדים בשטח הכפופים להן צריכה להיות אבסולוטית. כל מי שמפר אותה חייב להישפט ולהיענש בהתאם לחוק.
לא ייתכן שבשולי הצבא בכלל, וביחידותיו הלוחמות בפרט, יתפתחו גידולי פרא כמו מיליציות הפועלת ברוח אחרת, ומנהיגות כללי לחימה המתבססים על ערכים שונים.
