הגדה המערבית בוערת, חדר מלחמה, 5.3.2026

"נוער הגבעות והחוות" פורע ללא גבול וסייג. ברור בעליל שהתקיפוֹת האלימות מצידו נגד פלסטינים ובדואים במרחב אינן אירועים נקודתיים, אלא דפוס של "טרור מאורגן" שמטרתו – המוצהרת היום – היא טיהור אתני, נישול וגירוש של קהילות שלמות מאדמתן.

"נוער הגבעות והחוות" מגלה בשנים האחרונות סממנים ברורים של "תנועת טרור". במישור האידיאולוגי, אלה כוללים קיטוב, אבסולוטיזם, הבלטת איומים חיצוניים, ומעל לכול – שנאה. השנאה מארגנת את הפעילות האלימה ומאפשרת התנגדות עקרונית כדי להמריץ פעולה הרסנית וקטלנית. היא מקֵלה גם על מנגנונים מסוימים של הינתקות מוסרית – כמו דה-הומניזציה – ששוחקים את החסמים החברתיים והפסיכולוגיים לעיסוק באלימות ומדגישים שהמטרה היא צודקת באופן מוחלט.

רונן בר, לשעבר ראש שב"כ, קבע – מתוך הבנה של מכלול ההיבטים האלה – ש"בשם תפיסת העולם הזו, נוער הגבעות והחוות מוכן לסכן את ביטחון המדינה ואת עצם קיומה, תוך ערעור האמון במוסדותיה".

במצב הנתון, אין כל אפשרות אחרת אלא להפעיל את הכלים הלגיטימיים של "דמוקרטיה לוחמת" – להיאבק ב"אש מול אש", כפי שכינה זאת הפילוסוף והמשפטן קרל לוונשטיין – ולא רק "דמוקרטיה מתגוננת". לוונשטיין המליץ נכוחה לנקוט צעדים מיוחדים כדי למנוע מתנועות ומפלגות כאלו לנצל את מה ששר התעמולה הנאצי יוזף גבלס כינה "הבדיחה הטובה ביותר של הדמוקרטיה" – זה שהיא "מספקת לאויביה את האמצעים להיפטר ממנה".

אני סבור שכצעד ראשון בהתמודדות עם התופעה – שקיבלה לאחרונה ממדים מעוררי חלחלה – ראוי להכריז על "נוער הגבעות והחוות" עצמו (ולא רק על התופעה הערטילאית של "תג מחיר", שעליה הוכרז ב-2013 כ"התאגדות בלתי-מותרת") כעל "ארגון טרור".

ההיגיון החוקי-משפטי של מהלך כזה מתברר היטב מעיון ב"חוק המאבק בטרור". כיום אפשר להצביע בעליל על קשר ישיר של נוער הגבעות והחוות לפעילות טרוריסטית אלימה, הכוללת את כלל ה"המעשים" – ללא יוצא מן הכלל – המוגדרים ב"חוק המאבק בטרור": פגיעה חמורה בגופו של אדם או בחירותו; פגיעה חמורה בבטיחות הציבור או בבריאותו; פגיעה חמורה [ומסוכנת] ברכוש; פגיעה חמורה בקודשי דת; פגיעה חמורה בתשתיות, במערכות או בשירותים חיוניים או שיבוש חמוּר שלהם".

הכרזה כזאת צריכה להיעשות בהקדם האפשרי, לפני שנגרמים נזקים נוספים – בלתי-הפיכים – לפלסטינים ולבדואים בגדה המערבית כמו לכלל החברה בישראל וכן למשטר הדמוקרטי-הליברלי (הרעוע בכל מקרה שלנו) – ויפה שעה אחת קודם.