הגשמת המשנה הכהניסטית על ידי ממשלת ישראל כיום

המקרה של החטופים

התנועה הכהניסטית דוגלת בתפיסה של אוּמה אורגנית. בתפיסה כזאת, היחיד חסר ערך בפני עצמו. הזהות היחידנית חייבת להיטמע לחלוטין בתוך הקבוצה הלאומית או האוּמה – על מכלול האינטרסים והשאיפות הכרוכות בה.

כמו בכל תפיסה "פשיסטית", "האדם החדש" שהתנועה הכהניסטית על זרמיה השונים מבקשת לברוא הוא "גיבור" המוּנע על ידי חובה, כבוד והקרבה עצמית.

אדם כזה מוכן ומזומן להקריב את נפשו למען תהילת האומה, ולציית ללא עוררין ל"מנהיג העליון" (המילה הגרמנית המקבילה היא, כמובן – "פִיהְרֶר").

טובת הגוף הקולקטיבי – הלאום, האומה או הגזע – ממוקמת באופן מובהק לפני ומעל לטובת היחיד. האוּמה היא כמובן בעלת סגולה מיוחדת; מכאן מתחדדת התפיסה של "עליונות יהודית" (במקביל לתפיסה של "עליונות לבנה" בארצות הברית).

לפיכך ברור כי כאשר מוּנחים על הכף טובת החטופים מזה וטובת האומה מזה (כפי שהימין הקיצוני מדמיין אותה בשיא תפארתה האפוקליפטית-המשיחית), ערכם של החטופים מתגמד או בטל בשישים – הופך לזניח, חסר חשיבות ביחס לכלל.

הגשמת עיקר הרעיונות של הרב מאיר כהנא על ידי ממשלת ישראל העכשווית

לצורך זה, ראוי להקשיב היטב למה שכהנא אמר בזמנו "מעל במת הכנסת" (בקדנציה הקצרה והמיותרת שלו בכנסת האחת-עשר, 1988-1984):

ראשית, הסרת הגבולות והמגבלות: הרב כהנא הסביר כי "חיסול הטרור יתממש רק כאשר נבין שהמלחמה חייבת להיות חסרת רחמים, ללא חסד, עד חוֹרְמָה; מלחמת מצווה, מלחמת חובה, מלחמה ברוטלית; ללא פשרות, וללא רחמנות של טיפשים".

שנית, תקיפַת התושבים-האזרחים כולם, ולא רק המחבלים-המרצחים: לפי הרב כהנא, כדי לגרש את המחבלים-המרצחים, עלינו לתקוף את התושבים-האזרחים כולם, לגרום להם סבל ואבֵל, לִשפוך את דמם כפי ששפכו את דמנו. רק כך, כאשר החברה האזרחית – שגרמה לנו סבל – תסבול, תרגיש על בְּשרה את הטרור-הנגדי שלנו, היא תקום בפאניקה ותגרש מתוכה את המחבלים-המרצחים".

שלישית, מלחמה נגד העם ה"פלשתיני" [השימוש במילה פלשתיני, בשי"ן ובת"ו, נועד להדגיש את מוצאם הפלִשְתִּי]: כדברי הרב: "יש לזכור כי מלחמתנו אינה נגד כנופייה כזו או אחרת (דוגמת חמאס); המלחמה איננה נגדם כי אם נגד העם אשר הם עומדים בראשו, אשר אותו הם מייצגים, העם ה'פלשתיני'".

רביעית, ענישה קולקטיבית: הדרך היא להעניש את העם עצמו אחרי כל פעולת אֵיבה. יש לגרום להם סבל ויגון. כמאמר חז"ל: "כל מי שנעשה רחמן על האכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים [בנוסח של רבי אליעזר, במדרש תנחומא לפרשת מצורע]".

במישור העומק, מדיניוּת ממשלת ישראל כיום מהדהדת אותם רעיונות ממש: מלחמה כוללת, חסרת גבולות ונעדרת רחמים, נגד הפלשתינים (בעזה, כמו בגדה המערבית), תוך גרימת סבל כבד לאוכלוסייה האזרחית.

אגב, הזדעזעתי להיווכח לאחרונה כי גם צה"ל שותף ברעיון של "ענישה קולקטיבית", שחביב כל כך על הימין הקיצוני, ושראשיו הטיפו לו השכם והערֵב במשך שנים.

הדבר התגלה בעליל במקרה של העיירה אל-מוע'ייר. קמב"ץ הגבעות, אלישע יֶרֶד [על שם השישי מבין עשרת הדורות מאדם עד נוח], כתב כי "בלחץ אנשים מההתיישבות התעוררוּ סוף-סוף ומנחיתים על הכפר הארור הזה תגובה כמעט חסרת תקדים... כבר כמעט 24 שעות עובדים דחפורים לחַשֵף את כל העצים בצידי הכביש, כֵּתר הוטל על הכפר, וחיילים עוברים מבית לבית. לדבריו, "בצבא מבטיחים שזוהי רק ההתחלה, ואלוף הפיקוד – אבי בלוּט – מדבר לראשונה בפומבי על ענישה קולקטיבית לקֵן הטרור, כדי שהוא וחבריו יבינו שפגיעה ביהודים איננה מִשתלמת".

מסתבר כי הצבא עקר 3,100 עצים בכפר. לדברי תושבים, חלקם היו עצי זית בני עשרות שנים. העקירה הוצגה כתגובה לניסיון פיגוע ליד ההתנחלות עדי עד, שבו נפצע קל אזרח. אלוף פיקוד המרכז אמר בזירת הירי, כי על כל כפר בגדה "לדעת שאם הם עושים פיגוע – הם ישלמו מחיר כבד, ויחוו עוצר וכתר". הוא הצדיק את הענישה בכך שיש להביא למצב "שכולם יהיו מורתעים, לא רק הכפר הזה, אלא כל כפר שינסה להרים יד על מי מהתושבים".

שלבי החזון הכהניסטי והגשמתם

הרב כהנא אמר כי הפיתרון יתבצע בהתאם לשלבים הבאים: ראשית, סיפוח כל השטחים הכבושים (או להבנתו המשוחררים); שנית, הקמת התיישבות מסיבית בכל השטחים האלה; שלישית, הגשמת תוכנית טרנספר של הערבים לארצותיהם. הפיתרון הסופי מבחינתו של הרב כהנא היה הגשמת הפסוק המקראי: "וַיְגָ֧רֶשׁ מִפָּנֶ֛יךָ אוֹיֵ֖ב וַיֹּ֥אמֶר הַשְׁמֵד. וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד" [דברים ל"ג, כ"ז-כ"ח]".

הדמיון לגבי ממשלת הימין-על-מלא מושלם:

ראשית, מדובר בסיפוח של כל השטחים הכבושים (בגדה מערבית, כמו ברצועת עזה). סנונית ראשונה לכך היא אימוץ תוכנית E1 – הכוללת את השטח שבין ירושלים לבין מַעֲלֵה אֲדֻמִּים – שמיועדת לבַתֵר את הגדה, ולמנוע אפשרות של הקמת מדינה פלסטינית.

שנית, הקמת התיישבות מסיבית בכל השטחים האלה, ובכלל זה – כפי שאנו חוזים היום – רעיון העִוְועִים של ההתיישבות ברצועת עזה או לפחות, בשלב הראשון, במַה שמכוּנה בלשון נקייה (ואולי מלוכלכת) "התוחמת הצפונית" (גוש ההתנחלויות ששכַן בצפון רצועת עזה, עד למימוש תוכנית ההתנתקות, וכלל את היישובים אלֵי סיני, דוּגית ונִיסַנִית).

שלישית, הגשמת תוכנית טרנספר של הערבים לארצותיהם, כתנאי ליציבות אזורית.

לא ייפלא שדוברי ראש הממשלה בנימין נתניהו הכריזו לאחרונה (בתחילת אוגוסט 2025): "הפור נפל. הולכים לכִּיבּוּש מלא של הרצועה"; זאת לקראת הגשמת היַעד של "התיישבות", ולבסוף – אולי גם, אם ירצה השֵם, של "טרנספֵר".

הרב כהנא והרעיון של "טרנספר מרצון"

שאלה חשובה ומעניינת, המבהירה שהתנועה הכהניסטית היום מבצעת שינויים קוסמטיים הכרחיים – סמנטיים מעיקרם – שמאחוריהם עומדים דברים ברורים ומפורשים, שהם חלק בלתי-נפרד מתפיסת עולמם, המקובעת במשנתו של הרב כהנא (שלא קם לו, ולא יקום לו, כל יורש – למרות הניסיון הנואש להכתיר את בנו בנימין זאת במקומו).

הנה דבריו המפורשים של הרב כהנא בעניין הזה, המסתכמים בשלוש מילים: "אין דבַר כזה". הרב כהנא הסביר שהרעיון של "טרנספר מרצון", של "טרנספר בהסכמה" אינו אלא מגוחך, בדיחת חֶלֶם. לדעתו, כמובן שראוי "לפעול להוציא [מארץ ישראל את הערבים]", אבל זאת – כפי שהדגיש – "לא בהסכמה".

המושג של "גירוש מרצון" מתברר אם כן כאחיזת עיניים. הכוונה, גם בעניין הזה – כמו בכל העניינים האחרים – הולמת היטב את משנתו ודרכו של הרב כהנא, שהלכה למעשה ממשיכי דרכו אינם סוטים מהם ימינה או שמאלה.

ולראיה, איתמר בן-גביר אמר (באפריל 2019) [בתקופה שבה חלה התקדמות במגעים בין הבית היהודי, האיחוד הלאומי ועוצמה יהודית להקמת גוש ימין חדש]: "צריך לעודד הגירה של כל האויבים שלנו מעזה... מי שאויב שלנו לא צריך להיות פה". בן-גביר הבהיר שהוא חוזה גורל דומה לערביי ישראל: "מי שלא נאמן – החוצה!".

בריאיון לרשת "פוֹקְס-ניוּז" (בפברואר 2025), ראש הממשלה בימין נתניהו הביע תמיכה נלהבת ביוזמת הנשיא דונלד טרמפּ, ותהה: "הרעיון לאפשֵר לעזתים לעזוב – מה רע בזה?".

במרס 2025 החליט הקבינט המדיני על "היערכות לאפשרות של מעבַר מרצון של פלסטינים מרצועת עזה למדינות שלישיות". בהמשך להחלטה הזאת הוקמה במשרד הביטחון "מינהלת ההגירה מרצון".

שלב ביניים

שלב ביניים התקיים לקראת מימוש של התפיסה הכהניסטית כרוחה וכלשונה. שלב הביניים הזה נקרא: "תוכנית האלופים" (המכוּנָה גם "תוכנית איילנד", על שם ההוגה והמֵניע העיקרי שלה – אלוף מיל' גיורא איילנד).

התוכנית קידמה את הרעיון לפַנות את צפון רצועת עזה מהאוכלוסייה האזרחית, להכריז עליה כשטח צבאי סגור ולהטיל עליה מצור הכולל מניעה של תנועה והכנסת מזון, דלק ומים. המצור יוסר רק עם כניעת האויב, ובפרט הזרוע הצבאית של חמאס. לאחר הכניעה יטהר צה"ל את מרחב העיר עזה, ללא התנגדות. בהמשך תבוצע מתכונת דומה במחנות המרכז, וביתר האזורים שנותרו מחוץ לשליטה מלֵאה של צה"ל. אם לא יתרחש מִפנה דרסטי, התוכנית הזאת תתממש בעתיד הקרוב ממש.

השפעת היישום של התפיסה הכהניסטית על ידי ממשלת ישראל כיום

נראה כי מסתמנת והולכת ברצועת עזה הגשמת החזון הכהניסטי המקיף – בדבר השמדה כוללת של אורחות החיים, ולא רק סדרי המשטר והשלטון. ההרס וההרג יגרור גירוש של האוכלוסייה המקומית, והתיישבות יהודית בִּמקומה.

הגורל הזה יהיה משותף ככל הנראה גם לגדה המערבית, שגם היא "תְזוּרְבַּב" (בהתאם לדוגמה ולמופת של הרב אברהם זַרְבִּיב, אחד ממאות מפעילי דחפורי D9, שהפכו במידה רבה – לפחות בחוגים מסוימים – לסמל המלחמה בעזה).

הדברים נאמרים במפורש ובגלוי (ולכן גם משמשים כחומר גלם מוצלח במיוחד לתביעות בטְרִיבּוּנָלִים בינלאומיים) על ידי נושאי תפקידים מרכזיים בכנסת ישראל.

כך לדוגמה, חבר הכנסת מטעם הליכוד וסגן יו"ר הכנסת, ניסים ואטורי, קרא "לשרוף את עזה עכשיו". יוער כי ואטורי הביע בבירור מאז תחילת המלחמה בעזה תמיכה ברב מאיר כהנא. הוא אף ציין כי הרב כהנא "היה צדיק גדול".

למרבה הבושה והמבוכה, ועדת האתיקה של הכנסת קבעה, באשר לקריאה ל"הצתה בזדון" של עזה [כמו לגבי קריאות דומות באשר לעיירות כמו חווארה שבשומרון], כי זוהי "התבטאות בעלת אופי פוליטי, המשקפת באופן מובהק את האידיאולוגיה של חבר הכנסת".

סיכום

הייתי אומר, בהתרשמות כללית, כי נדמה שהימין הישראלי כולו מתיישר עם התפיסה הכהניסטית, שמוביל היום ביַד רמה השר איתמר בן-גביר. (מי היה מעלה על דעתו לפני שנים אחדות – לפני שראש הממשלה בנימין נתניה ברוב חסדו נתן לגיטימציה לתנועה הכהניסטית, שלשֵם בן-גביר – עבריין שהורשע ב"תמיכה בארגון טרור ובהסתה לגזענות" – יתלווה תואר כזה של שר בממשלת ישראל).

בראשית 2005, בן-גביר קרא לחסידיו ולתומכיו: "להשמיד, לנתֵץ, להכרית, למחוק, לרסֵק, לנפֵּץ, לשרוף, להתאכזֵר, להעניש, להחריב, למחוץ, להשמיד".

בן-גביר וחבריו במפלגת עוצמה יהודית הגישו הצעת "חוק לעידוד הגירה מרצון" של תושבי עזה.

אפשר לסכם ולומר כי, הלכה למעשה, הממשלה בכלל וראש הממשלה בנימין נתנהו בפרט אחראים למהלַך מתמשך ומתמיד של "השמדת עזה".

הוויכוח האם מדובר ב"ג'נוסייד" או בתופעה זוועתית אחרת הוא טכני בלבד. השטח אומר את דברו, ומעיד על המתרחש כאלף עדים.